הסיפור מאחורי מקום של תקווה
נעים מאוד, שמי יפית ונטורה
בת 40, אמא ל- 3 מתבגרים, גרה ברחובות
.שחקנית, יוצרת ומפיקה למעלה מעשור
.המהפך של חיי התחיל באזכרה של סבא שלי שהיה האדם הכי קרוב אלי בעולם
סבא שגידל אותי מגיל אפס
סבא שלי היה שורד שואה מרומניה
שורד שואה שהעדיף כמו רבים אחרים לא לדבר על מה שהיה ולהתרכז בהווה
במשפחה ובחיים החדשים שהקים עם סבתא שלי בארץ ישראל
לאחר שנפטר גיליתי שחווה התעללויות קשות ,אלימות,רעב,הזנחה באותה תקופה ארורה
אותם דברים שגרמו לו לסיוטים בלילה ושרדפו אחריו עד יום מותו ואיש לא ידע
,מעולם לא יכולתי לתאר לעצמי שסבא שלי החייכן, המצחיקן
,הבנאדם הכי אהוב עליי מסתיר ממני היסטוריה שלמה של תופת,עבר שלם של כאב
.הבנתי שאני רוצה לדעת יותר,לחקור ,להבין ואז התחלתי את המסע של חיי
,התחלתי לתעד שורדי שואה בכל רחבי הארץ
,הבנתי שאני חייבת את זה לדורות הבאים
שבקרוב לא יוכלו להקשיב לסיפורי השואה ממקור ראשון
לא רציתי שסיפורי הזוועות האלה ייקברו ,ייעלמו ולא יונצחו
וגם לא רציתי שהדורות הבאים יילמדו על השואה כעוד אירוע היסטורי שקרה לעם היהודי
ביקרתי בהרבה בתים,בארגונים,באתרי הנצחה
הקשבתי בשקיקה וקיבלתי הרבה חומר ומידע
ואז פניתי לקרן אנה פרנק שיושבת בשווייץ שהיא תומכת בפרויקטים להנצחת השואה
ביקשתי מהם סיוע קטן שיעזור לי להקים תאטרון אינטראקטיבי נייד
על מנת שאוכל לנדוד בכל הארץ ולהשמיע את אותם הסיפורים
לכל מי שרוצה לדעת יותר על השואה להתחבר,להתרגש ולהזדהות
לאחר כמה חודשים כתבתי את ההצגה הראשונה של המרכז שנקראת :"להיכנס לנעליים שלהם
הצגה שמתאימה לחטה"ב ולתיכונים ומתאימה גם כחלק מההכנה לקראת המסע לפולין
ההצגה מבוססת על דילמות מתוך אוסף התיעודים שאספתי
