לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות החלה התארגנות של פרטיזנים ללחימה בכובש הנאצי. הפרטיזנים, לוחמים לא סדירים, פעלו ביערות ובשטחי ביצות וניצלו את יתרונם היחסי בלחימה זעירה נגד הכוחות הגרמנים.
מטרת הפרטיזנים
מטרת הפרטיזנים הייתה סיוע לשחרור ארצם מהכובש.
את הפרטיזנים היהודים ייחד גם הרצון להצלה ולנקמה.
הלחימה ביערות הייתה פתח הצלה ליהודים מעטים – לצעירים ולמי שעלה בידם להשיג נשק. מספרם של הפרטיזנים היהודים בשטחי מזרח אירופה נאמד ביותר מ־20 אלף.
פירוש השם פרטיזנים
המילה פרטיזנים באה מצרפתית ("אוהדים") או מאיטלקית, שבה המילה "פרטיגיאנו"
פירושה "מתנגד למפלגה" או "מתנגד לכוח".
אופן הפעולה של הפרטיזנים
הפרטיזנים ניהלו מלחמה בקנה מידה נרחב כנגד הגרמנים בשטחים הכבושים של ברית המועצות.
השטחים העצומים, המכוסים ביערות עבותים ובאזורי ביצות, שירתו היטב את הלוחמה הפרטיזנית.
מה שהחל כקבוצות קטנות ובודדות של מקומיים ושל חיילים לשעבר בצבא האדום
הפך בסופו של דבר לתנועה מאורגנת, עם גדודים ודיוויזיות, שהיו בה שרשרת פיקוד מובנית המקבלת פקודות מברית המועצות.
יהודים רבים ברחו אל היערות באביב ובקיץ של שנת 1942,
קבוצות הפרטיזנים היו ברובן עוינות כלפי היהודים.
לעיתים קרובות כאשר היהודים באו לחפש מזון, מסרו אותם המקומיים לידי הגרמנים.
גם במחצית השנייה של 1942, לאחר שקמה תנועת הפרטיזנים המאורגנת ונעשו ניסיונות לפקח על הקבוצות השונות
ולמזער את העוינות בין הקבוצות הלאומיות השונות,
הפרטיזנים על פי רוב לא קבלו את היהודים בברכה, בעיקר אם היו להם משפחות או אם לא הביאו עמם כלי נשק.
זאת הסיבה שרק מפקדים מעטים קבלו יהודים לשורותיהם.
היהודים ארגנו יחידות משלהם והקימו מחנות-משפחה, שיעדם - הצלה