מה באמת לוקחים תלמידים מהמסע לפולין – ומה קובע אם זה יישאר איתם לכל החיים?

אלפי תלמידים יוצאים מדי שנה למסע לפולין.הם מבקרים במחנות ההשמדה, עומדים מול שערי אושוויץ, שומעים עדויות – וחוזרים הביתה שונים.

אבל השאלה האמיתית היא לא מה הם ראו. השאלה היא – מה נשאר איתם שנה אחרי? חמש שנים אחרי?

זהות אישית ויהודית

עבור רבים מהתלמידים, המסע הוא המפגש הראשון עם השאלה: מי אני כחלק מסיפור גדול יותר?

הם מבינים שהשואה איננה רק פרק בהיסטוריה – אלא חלק מהזהות הישראלית והיהודית שלהם.

כאן נכנסת החשיבות של הכנה למסע לפולין –כי בלי הכנה ערכית, החוויה נשארת רגשית בלבד.

תלמידים חוזרים עם הבנה שהזיכרון איננו טקס – אלא מחויבות.

השאלה משתנה מ: “מה קרה שם? ”ל:“ מה האחריות שלי היום?”

המפגש עם תהליך הדה־הומניזציה מעורר דיון עמוק על:

וכאן ההכנה המוקדמת עושה הבדל עצום –היא מאפשרת לתלמידים להבין תהליכים ולא רק להתרגש מהם.

הרבה תלמידים מדווחים על שינוי ביחס לשורשים המשפחתיים.

המסע הופך להיות לא רק חוויה בית ספרית – אלא חוויה משפחתית.

המסע לפולין יכול להיות אירוע מרגש –אבל הוא יכול להיות גם רגע מכונן בחיים.

ההבדל טמון בהכנה.

הכנה נכונה למסע לפולין מעניקה לתלמידים

כלים רגשיים, היסטוריים וזהותיים

שמאפשרים לחוויה להישאר עמם לאורך שנים.